ניהול גרסאות, לרוב בגיט, מאפשר עבודה עצמאית כחלק מצוות. בעצם לוקחים חתיכת קוד (או את כולו) ויש אפשרות לעבוד עליו עצמאית, לחשוב עליו, לפתח feature או לתקן באג. כשסיימנו, אפשר לשלב חזרה את הקוד למאסטר מה שמאפשר לכולם להנות מהקוד שכתבנו ולצוות להמשיך לעבוד יחד על הפרויקט.
אפשר לראות את הצורך הזה, לעבוד עצמאית אבל כחלק מצוות, גם בפסיכולוגיה, בעזרת המונח נפְרָדֻוּת. הצוות הוא המשפחה והשאלה הגדולה היא איך אפשר גם להתפתח כאינדיבידואל מבלי לוותר על השייכות למשפחה. כלומר, האם ההורים מאפשרים לילד, לפתוח בראנצ׳ משלו, להתבסס על הקוד שהוא קיבל בבית (הקוד = תפיסות עולם, ערכים, דפוסים) אבל לאפשר לו לעבוד עצמאית, לשנות את הקוד, לפתח features חדשים (נגיד לשכלל דפוסים) או לתקן באגים (נגיד במשפחה יש תפיסת עולם שוביניסטית שהילד לא מעוניין לאמץ). בהמשך, כל המשפחה יכולה להנות מהתהליך האישי של כל אחד מחברי המשפחה, כאשר הוא ממזג זאת חזרה לעולם המשפחתי.
ניהול גרסאות זה נושא מורכב. בכתיבת קוד, ובחיים.