סובלימציה (עידון) הוא אחד ממנגנוני ההגנה שנוסחו על ידי פרויד שמטרתם להגן על הנפש מפני דחפים ומחשבות לא מודעים, אשר הינם קשים ועוצמתיים (זוכרים את הפוסט של מנגנון ההשלכה?). מנגנון הסובלימציה הוא בעצם תיעול של אותם דחפים לפעולות חיוביות ומקובלות חברתית. לדוגמה: אישה עם תאווה לדם, תתעל זאת לכתוב את התסריט ל״משחקי הכס״. או לחילופין, אדם עם יצר מציצנות יבחר להיות להיות כתב רכילות. הסובלימציה נחשב מנגנון הגנה בוגר ויעיל שכן הוא אינו מנסה להתעלם מהדחפים אלא לפעול אותם באופן מסתגל (לעומת מנגנונים אחרים, כמו הכחשה, ש״עולים״ לנו בהרבה כוחות נפש).
אז איפה הסובלימציה פוגשת את מקום העבודה? לעתים, גם שם יש לנו ״דחפים״ שפחות רלוונטים לתפקיד שלנו. לדוגמה, אנחנו מתכנתים אבל בא לנו יותר אינטראקציה אנושית, או אולי אנחנו עובדים בשיווק אבל ממש בא לנו ללמוד לכתוב קוד. האם בהכרח צריך להתעלם מדחפים אלו? או לחילופין, ללכת לקצה השני, להתפטר ולמצוא תפקיד חדש בו נוכל לממש דחפים אלו? או שאולי אפשר להעביר את אותם ״דחפים״ סובלימציה ולמצוא להם פורקן בדרכים מסתגלות בתוך התפקיד הנוכחי שלנו. למשל - לבקש להיות חונך של מתכנתים חדשים בצוות, או להתנדב לכתוב קוד לכלי פנימי חדש שיעזור לעקוב אחר מאמצי השיווק בחברה.