השלכה היא אחד ממנגנוני ההגנה של הנפש, כפי שנוסחו על ידי פרויד (בתחילה ע״י זיגמונד, לאחר מכן, הנושא הורחב על ידי בתו, אנה). מנגנוני ההגנה נועדו להגן על הנפש מפני רגשות קשים אשר לא ניתן לחוותם באופן מודע. במנגנון ההשלכה, אותם רגשות קשים, מושלכים מן העצמי אל האחר. לדוגמה: ניתן לחשוב על בחור שאומר לחברתו במהלך סרט אימה בקולנוע ״אל תפחדי, הכל בסדר, זה רק סרט״. ייתכן שהבחורה כלל לא מביעה פחד, אך מכיוון שהבחור אינו יכול לחוות את האימה שהוא מרגיש הוא משליך אותה על חברתו.
ואיך זה קשור ליריבות בעבודה? לעתים, אנחנו מרגישים שיש מישהו שהוא ״יריב״ שלנו בעבודה. בחלק מן המקרים מדובר ביריבות שקטה, תחרות סמויה מן העין, שהחלה בשלב מוקדם של מערכת היחסים. אנחנו מרגישים שאותו יריב מחפש לנצח אותנו, להראות עליונות (מקצועית/חברתית/אישית) ולהקטין אותנו בהזדמנויות שונות.
אם נמשיג את הסיטואציה בעזרת מנגנון ההשלכה, אפשר לדמיין שלעתים זו נוצרת מתוך מקום בו אנחנו לא מסוגלים להכיל את יצר התחרותיות שלנו, את הרצון לנצח ולהיות הטובים ביותר, את הרצון (שכנראה נתפס כלא מוסרי) להביס את האחר. על כן, אנחנו משליכים את הרגשות התוקפניים האלו על מישהו אחר בצוות. וכך, כל הערה של ״היריב״, נחווית בעינינו כעוקצנית. כל אמירה שלו בישיבה, היא ניסיון סמוי לניגוח מולנו. דבר ביקורת ממנו הוא ממש בלתי נסבל, ואנחנו שמים לב איך הוא מגלגל את העיניים דווקא כשאנחנו מדברים. אנחנו מנהלים מלחמה סמויה ובלתי מדוברת. אך לא ברור אם המלחמה הזו היא אכן עם אותו יריב, או עם רגשותינו התוקפניים שלנו אנו, איתם קשה לנו להתמודד. ייתכן, ואף סביר, שגם לצד השני יש חלק בעניין, אבל אולי מה שיותר מעניין, זה החלק שלנו שכן איתו ועליו אנחנו יכולים לעבוד ולעשות שינוי.