קומפיילר. תפקידו של הקומפיילר הוא לתרגם בין שפות קוד שונות, לרוב בין שפה עילית (כמו C לדוגמה) לשפת מכונה. בגדול, שפה עילית היא שפה שבני אדם יכולים לקרוא, לדוגמה אם אני כותבת: if x<5 then print “big” קל להבין שיש פה תנאי שאם הוא מתקיים המחשב ידפיס ״Big״. לעומת זאת, קצת יותר קשה לנו להבין שפת מכונה שבגדול מורכבת מרצפים של 0 ו-1 (עשיתי פה פשטנות קשה, אבל תזרמו איתי :)).
שיקוף רגשי. אחת ההתערבויות המוכרות בעולם הטיפול, היא שיקוף רגשי. כלומר, היכולת להקשיב לדברים שמביא המטופל (או חבר, בת זוג וכו׳), לשמוע ולהדהד את הפן הרגשי שמבוטא בהם. לדוגמה: אם חבר שלכם מספר על איך הבוס צעק עליו בישיבה מול כולם ואח״כ גם לקח ממנו את הפרויקט, שיקוף רגשי בצורתו הבסיסית יהיה להגיד משהו כמו ״זה נשמע שהיה לך יום ממש מבאס״. כלומר, לשמוע את החוויה הרגשית שעולה מהסיפור ולתת לה מילים.
אז איך הדברים קשורים? אפשר לחשוב על השיקוף הרגשי כתרגום של שפת עילית (חוויות מורכבות בחיי היום יום) לשפה בסיסית יותר (חוויה רגשית, ראשונית יותר). באנלוגיה הזו, החוויה הרגשית היא ה-0 וה-1 ואולי לפעמים דווקא את החוויה הזו יותר קשה לנו לקרוא ולהבין. אולי גם אנחנו צריכים איזה קומפיילר פנימי, שיתרגם את החוויות המורכבות לחוויה הרגשית הבסיסית ומשם נוכל להבין טוב יותר, מה קורה לנו ואיך כדאי להתמודד עם הסיטואציה.